בחרתי הפעם להוסיף לאתר את הנרטיב האישי, סיפור אהבה שלי ומשפחתי עם הטרמינט.
את יין הטרמינט טעמתי לראשונה בשנת 1991, בעיירה קטנה ופסטוראלית - ג'נבה, במדינת ניו-יורק, ארה"ב. עיירה זו ממוקמת באיזור אגמים מרהיבים, קצת צפונית למקום מושבה של אוניברסיטת קורנל הידועה. זהו אזור בו הקיץ גשום, לח וחם, ובחורף קר מאוד. מרבית הזנים הידועים מאירופה (כמו ריזלינג וגוורצטרמינר) מתקשים לייצר יבולים טובים בגלל קפיאה חורפית. אבל הזנים המקומיים אשר נולדו וגדלו באזור, מצליחים יפה מאוד. על ידי הכלאות וברור צאצאים הצליחו עם השנים לייצר זנים חדשים אשר מאחדים את תכונות העמידות של הזנים המקומיים עם איכות היין של הזנים האירופאים.
בשנת 1994 הגעתי עם משפחתי לתקופת פוסט-דוקטורט בג'נבה. תכנית המחקר שהזמינה אותי לבוא לעבוד אצלהם במעבדה, בראשותו של פרופסור ברוס רייש, עוסקת בהצלחה גדולה ביישום ושימוש באמצעים של גנטיקה מולקורית להאצת תהליך הטיפוח של זנים חדשים, ביניהם גם ענבי יין.
כישראלים היינו רגילים בצריכה בייתית קבועה של יינות כמו אמרלד-ריזליג סלקטד של כרמל. את הטרמינט שטעמתי בטעימות המעבדה להכנת היין אהבתי מיד, חשבתי שהוא יכול מאוד להתאים לשתייה עם כל ארוחה. באותם הימים זן ענבים זה היה עדיין תחת השם NY65.533.13. מביקורים ביקבים באיזור המשתפים פעולה עם תחנת המחקר של קורנל טעמנו יינות מסחריים מדהימים של הטרמינט ושל זנים חדשים נוספים. יינות יבשים, חצי יבשים, מתוקים ויינות קינוח, אפילו בסגנון שמפניה ופורט. עכשיו כבר ידעתי שיש כאן פוטנציאל נהדר. בארה"ב כבר עשרות יקבים ב 19 מדינות מגדלים ומוכרים המון טרמינט.
בג'נבה פועלת תחנת המחקר החקלאי של אוניברסיטת קורנל כבר מעל 100 שנים. עשרות זנים חדשים ופיתוחים חדשים יצאו תחת שרביטם של החוקרים המוכשרים בתחנת המחקר של אוניברסיטת קורנל. בתחנת המחקר הזו גם מחלקה מיוחדת לחקר היין, בה מייצרים יינות בנפחים קטנים מתוכנית הפיתוח והטיפוח וותיקת היומין. המחקר בקורנל מקיף גם היבטים פיסיולוגיים וכלכליים של גידולים חקלאיים. בתחום היין פותחו בקורנל עשרות זנים חדשים.
אחרי שחזרנו ארצה המשכתי את החקירה בנושא טיפוח תכונות עמידות למחלות עלים של הגפנים. ראיתי כבר אז שיש יתרון גדול לזנים עם תכונות עמידות וסבילות לפגעים כמו מזיקים ומחלות. בשנת 1996 פרסמתי מאמר בעלון הנוטע. במשרד החקלאות באותה תקופה חשבו שאין להשקיע בטיפוח של זנים חדשים של ענבי יין, ואפילו לא להחדרה של תכונות עמידות למחלות כמו כשותית וקימחון.
קמתי ועשיתי מעשה: יזמתי באופן פרטי הגשת בקשה לרשיון ייבוא של חומר צמחי, וייבאתי את הזנים טרמינט ונוארה לישראל. בשנת 1999, בהתלהבות גדולה, קיבלנו את חבילת הייחורים ממכון מחקר שמייצר חומר ריבוי נקי מווירוסים בארה"ב. החבילה הועברה ישר לידיהם האמונות של האגף להגנת הצומח של משרד החקלאות והחומר הוכנס להסגר בבית דגן. הזנים הגיעו ארצה!!!
אך זו רק תחילתה של הדרך ועשייה ארוכת טווח עוד לפנינו.
